דלג לתוכן המרכזי
ימי נתניהו - אני מאשים. 
האתר בשלבי עריכה  
מומלץ לצפות במחשב נייח או טאבלט.     --------                  
  • ראשי
  • חדשות
  • אודות
  • גלריה
  • צור קשר

שלום למפקד חיל הים, האלוף אלי שרביט.

דצמבר 17, 2020 בשעה 9:47 AM, אין תגובות

אורלי בר לב - יום א׳, 13 בדצמ׳ 2020

אין לי ספק שכוונותיך טובות, אבל:

איך אתה טוען ש"צוללת לוקח לבנות כעשור" בשעה שהצוללות שקנתה מצרים מאותה מספנה בדיוק נבנו בכ-5 שנים בלבד?

או שאינך יודע זאת (וזאת בעיה), או שאתה יודע ומטשטש את זה.

שתי האפשרויות אינן מקנות אמינות לשאר דבריך בנושא.

ואיזו דרך "אצה לנו" ב-2015, מפקד חיל הים אלי שרביט, אם לוקח לבנות צוללות בכ-5 שנים, והצוללות יצאו משימוש רק סביב 2030? מי רץ להזמין 3 צוללות *10 שנים מוקדם יותר*? היחידים "שאצה להם הדרך" ב-2015 לסגור עסקה 10 שנים קודם, אלה הם גוזרי הקופנים שמקבלים אותם מיד, ולא כשייכנסו הצוללות.

האלוף אלי שרביט מפקד חיל הים, שאלה שלא נשאלת בכתבה: כשנכנסת לתפקידך בספטמבר 2016, האם ידעת שנתניהו אישר בסתר כשנתיים קודם למכור למצרים צוללות מתקדמות ללא ידיעת חיל הים, הרמטכ"ל, שר הביטחון וכל המערכת, כשמהלך זה עלול "לעלות לנו בחיי אדם"?

איך אתה נערך לזה?

האלוף אלי שרביט, ניכר שהספינה החדשה מרגשת אותך, אפשר להבין. אבל מדובר בספינות גדולות יותר, כבדות יותר ויקרות יותר מהמפרט שלכם במכרז הראשוני שבוטל בהוראת נתניהו. האם לצורך המבצעי לא ניתן היה להסתפק בספינות זולות יותר, ולהפנות את המשאבים למקומות נחוצים יותר כמו נגמ"שים ממוגנים?

האלוף אלי שרביט, אתה אומר ש"אין ספינה כזו בעולם", ומנסה להצדיק את רכישתה למרות שהמשטרה מצאה תשתית ראייתית לשוחד בהטיית עסקה זו, כשהשלמונים כבר הועברו(!) ויש כתבי אישום בדרך. זה כמו שתגיד שלצורך מבצעי של נסיעה מת"א לחיפה חייבים פרארי, בשעה שגם קיה פיקנטו תענה מצוין על הצורך המבצעי.

האלוף שרביט מדבר על "צורך מבצעי" ולא אומר מילה על כך שמיקום אסדת לויתן השתנה פחות משנה אחרי חתימת עסקת ספינות השטח, ובמקום למקם את האסדה במים הכלכליים במרחק 120 ק"מ מהחוף - מה שאכן הצריך הגנה מוגברת, האסדה קורבה לחוף בתוך המים הטריטוריאליים - והצורך המבצעי פחת או לכל הפחות השתנה.

האלוף שרביט, לא הבנת את המחאה שעוסקת בפרשת הצוללות: הזעקה - שכוללת את בכירי מערכת הביטחון ומאות קצינים במילואים מחיל הים - מתייחסת להליכי קבלת ההחלטות, להסתרות, שקרים, רכש מוקדם טרם זמנו, הטיית מכרזים ללא צורך מבצעי, אישור בסתר של צוללות מתקדמות למצרים, ואיש אחד שדוחף הכל מלמעלה.

האלוף שרביט, הגישה שאתה מציג - מדיניות של בת יענה - מסוכנת מאוד: אם יש חשדות כבדים לשוחד בהליכי הרכש, האינטרס שלך צריך להיות חקירת עומק של כל ההיבטים, כדי להביא לניקוי כל חשד, ולמנוע כל שחיתות עתידית. לא מדובר באירוע תיאורטי, יש כתבי אישום בדרך!

אתה צריך לדרוש חקירה, לא טיוח.

נ.ב. בקטנה:

1. נתניהו בכלל רצה סד"כ של 9 צוללות. זה נכתב ונאמר במפורש באוגוסט 2015. רק אחרי שכל מערכת הביטחון קמה על הרגליים ונכתבה חוו"ד של יוסי כהן באוקטובר 2015 שצריך רק 5 צוללות - רק אז העסקה השתנתה ל- 3 צוללות חדשות שיחליפו את הישנות. 10 שנים לפני הזמן!

2. אז כמה זמן לוקח לבנות צוללת? המצרים סגרו עסקה על שתיים נחותות ב-2011. קיבלו ב- 2016 ו-2017. הצוללות המתקדמות? נסגרה העסקה ב 2014. המצרים קיבלו את הצוללת המתקדמת הראשונה מבין השתיים ב-2019.

אם המצרים מקבלים בתוך כ-5 שנים צוללות, למה ישראל צריך להזמין צוללות 15 שנה לפני מועד ההחלפה?!? לאלוהי השוחד הפתרונים.

אין תגובות

השאר תגובה







הודעות אחרונות

  • הרצל אביב - פרדס חנה כרכור
    18 דצמ, 2020
  • תיקי שרה וביבי
    17 דצמ, 2020
  • שלום למפקד חיל הים, האלוף אלי שרביט.
    17 דצמ, 2020
  • דברי נתניהו בשנת 2008 בזמן שלטונו של אהוד אולמרט
    7 דצמ, 2020

טאטאטאטאאט

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------    
זהו ביבי ראש ממשלת ישראל!!!
21/11/2019 Oded Gavish
 
אשתו הראשונה של ביבי נתניהו, מיקי וייסמן (כיום ד"ר מרים הרן), היתה נאמנה לו שנים, עד שיום אחד נתניהו בגד בה בארה"ב עם פלייר קייטס, סטודנטית בריטית נוצריה. הרומן הסודי התרחש בזמן שמיקי היתה בהריון: היא זיהתה שערה בהירה על חולצת בעלה הצעיר. מיקי סילקה אותו באופן מיידי מן הבית בבוסטון, חזרה לישראל עם בתם המשותפת, נועה, והתגרשה ממנו.
אשתו השנייה (מ-2 במאי 1981), פלייר קייטס, היתה מבריקה, כריזמטית ומצליחנית. בשביל ביבי היא אפילו עברה גיור רפורמי מהיר, לאחר שהתחתנו בטקס אזרחי בבוסטון.
אבל פלייר לא הסתדרה עם המנטליות הישראלית. צילה נתניהו, אימו של ביבי, לא אהבה את פלייר ואת הרקע הנוצרי שלה. גרוע מכך - פלייר לא יכלה להביא ילדים לעולם. היא עברה טיפולי פוריות קשים, שלא עזרו. ביבי החל להתעלם ממנה, להיעלם מהשטח לעתים תכופות ולישון מחוץ לבית - בלי להסביר איפה היה והיכן בילה את הלילה.
ב-1988 הם התגרשו. במארס 1989 פלייר חזרה לארה"ב ממנה באה. בהמשך התחתנה עם איש פיננסים עשיר מאוד, ליאונרד הרלן, וכיום היא נקראת פלייר הרלן.
שרה בן-ארצי, דיילת אל-על שנולדה בקרית טבעון, התחילה עם נתניהו במהלך טיסת-קישור באמסטרדם. היא נתנה לו את הטלפון שלה על פתק. 
שרה היתה ביישנית ולא היתה לה כימיה עם אף אחד ממקורביו של ביבי. נתניהו לא רצה אותה ואפילו הודיע לצוות שלו שהוא כבר עזב אותה. הוא כבר החל לצאת עם נשים אחרות, אבל שרה דרשה פגישה אחרונה.
זמן קצר אחר כך, בישרה לו שרה שהיא בהריון, ובלית-ברירה התחתן איתה בתחילת מרץ 1991, שלושה ימים לאחר סיום מלחמת המפרץ. שעתיים לפני החופה, ביבי עדיין עבד במשרדו, נותן ראיון טלוויזיוני לדיויד פרוסט. החתונה בבית הוריו של ביבי בירושלים היתה קטנה וסודית, כדי שאף צלם עיתונות לא יתפוס את הכרס ההריונית של שרה בחתונה; יאיר נתניהו נולד ב-26 ביולי, רק 5 חודשים אחרי החתונה.
כשהבן הבכור יאיר היה רק בן שנה, נתפס ביבי בוגד בשרה עם רות ברונשטיין-בר. רות, יועצת סקרים ובעלת מכון מחקר, היתה נשואה אז לד"ר שמואל בר. ביבי ורות עבדו צמוד על יחסי הציבור בקמפיין הפוליטי שלו. לזוג הסודי היתה דירת מסתור בפתח תקווה, שם הם קיימו יחסי מין בשעות הצהריים. רות אפילו האמינה שביבי יעזוב את שרה למענה.
השמועה על הרומן הסודי בין ביבי ורות בר הגיעה ליריביו הפוליטיים, שעקבו אחריו. אחד מהם התקשר ישירות לשרה, סיפר לה בטלפן על הבגידה, ואיים לפרסם את הסיפור אם ביבי לא יפרוש מהמירוץ הפוליטי בליכוד. שרה התקשרה מיד לביבי ואמרה לו שהיא יודעת הכל.
ביבי ניסה לתחמן אותה, אבל שרה כבר לא האמינה לו. הוא נאלץ להודות שבגד בה. שרה השליכה אותו מהבית כבר באותו ערב. שרה דרשה גירושין ולא היתה מוכנה לסלוח. היא גם התקשרה לבעלה של רות, רופא העיניים ד"ר שמואל בר, וסיפרה לו על הרומן של אשתו. שמואל הגיש תביעת גירושין מרות, אבל בסופו של דבר הם הצליחו לשרוד את המשבר.
רות בר פוטרה, הורחקה באופן מיידי מסביבתו של ביבי ע"י ליברמן, והוזהרה שלא להוציא מילה מהפה לעולם. סיפור הסחיטה הפוליטית התפוצץ עם שידור נאום הוידוי של ביבי בטלוויזיה ("הקלטת הלוהטת" שלא היתה מעולם). חקירת המשטרה הסתיימה בלא-כלום, למרות שהחשד נפל על אנשיו של דוד לוי בליכוד.
בהוראת שרה, היה אמור עורך הדין יעקב נאמן להגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני. עו"ד נאמן בחר שלא לעשות זאת. נתניהו ושלוחיו, ביניהם עו"ד דוד שמרון ואשתו, כמו גם עו"ד דן אבי-יצחק, הפעילו לחצים אדירים על שרה להגיע לשלום-בית. ביבי הפציר בה: "אני רוצה ממך עוד ילד". 
שרה, שכבר חוותה את טעמם המר של הגירושים מדורון נויברגר בשנות ה-80, נעתרה, אבל היו לה תנאים.
אז נחתם הסכם שלום-הבית הסודי: לשרה יש סמכות וטו במינוי מזכירות, יועצים ומקורבים; ביבי חייב לתת לשרה ללוות אותו לכל מקום, בארץ ובחו"ל; לוח הזמנים של ביבי יהיה גלוי תמיד בפני שרה; ביבי יחזור הביתה בשעות סבירות ויבלה יותר זמן עם משפחתו; ביבי חייב לתת כבוד לשרה ולהזכיר אותה באירועים פומביים; אם הזוג מתגרש, שרה מקבלת חצי מהרכוש.
וביתו נועה מנישואיו הראשונים לא תוזכר בין ילדיו ולא תגיע לביתם או למעון הרישמי או ללישכתו ,ולא לאירועים רישמיים, ונאסר עליו להיצטלם איתה או להזכיר את שמה.
ביבי הפר את ההסכם הזה פעמים רבות. הוא נפגש בסודיות עם גברים ונשים ששרה ביקשה להרחיק. הוא מצא מקומות מסתור, כמו בית אביו ברחוב הפורצים, ומלונות בארץ ובחו"ל. הוא שילם משכורות למקורבים בלתי-מאושרים במזומן, בעזרת שיטת "הדולרים בגרביים", והחברים המיליונרים מארה"ב, בריטניה ואוסטרליה.
שרה הפעילה סוכני-מעקב כמו נתן אשל, וביבי למד לעקוף גם אותם. שרה החלה להתערב במינוי שרים ובכירים במערכת הביטחון. ביבי הדפיס רשימות מינויים מפוברקות כדי להטעות את שרה, שנברה במסמכי הלשכה. שרה דרשה להשתתף בתדריך סודי ביותר שערך לביבי ראש המוסד, מאיר דגן, במעון ראש הממשלה.
ביבי אף הורה לרשום ביומן פגישות פיקטיביות כדי להסתיר את שמות המוזמנים האמיתיים (למשל: יהושע מצא הלגיטימי, במקום לימור לבנת האסורה). ביבי המשיך להגיע הביתה בשעות מטורפות, ולפעמים נותר בחוץ לשחק שש-בש עם המאבטחים. שרה עדיין חושדת בו שהוא ממשיך לבגוד בה מאחורי הגב, ולכן מתעקשת להתלוות אליו לכל טיסה, גם כאשר מתגלים קשיים תקציביים ומשפטיים. לשרה יש הרבה סיבות טובות להישאר חשדנית.
סימוכין: הספר "ביבי: מי אתה אדוני ראש הממשלה?" (רונית ורדי, כתר הוצאה לאור, 1997); הספר "נתניהו: הדרך אל הכוח" (כספית, כפיר. אלפא 1997); עדויותיו של עו"ד אלדד יניב בעיתונות, בפרקי י "השיטה" ב- תחקיריו של רביב דרוקר; עיתונות ישראלית ובינלאומית משנות ה-90 ועד היום.